נשפון זה הינו עטלף קטן יחסית מאופיין בחריץ ברור בכל אוזן, ומכאן קיבל את שמו. הפרווה ארוכה, צמרית, וכל שערה בחלקי הגוף העליוניים של הגוף בגוון צפחה אפורה בבסיס, בצבע בז' באמצע, ומהולה באדום בקצה, וכתוצאה המראה הכללי חלודי, אדמדם עם הבזקי חום. הפרווה על הגחון בהירה יותר והאוזניים והכנפיים הרחבות כהות. לעטלף זה זנב מפותח, כאשר רק הקצה בולט מעבר לממברנת הזנב. לצעירים פרווה כהה יותר אשר חסרה את הגוון האדמדם. יוצר מושבות קינון ממאי עד אוגוסט ומחליף אתרי קינון בתדירות גבוהה בתקופה זו. מין זה יכול לחיות במושבות גדולות ; מושבות פוריות בדרך כלל מכילות 20-200 פרטים, אך נרשמו מושבות הכוללות עד 1,000 נקבות. הזכרים מקננים בנפרד בתקופה זו. תקופת הזיווג מתרחשת בסתיו, ואולי גם בחורף, שלאחריה הנקבות ילדו צאצא בודד בחודש יוני או יולי. נקבות יכולות להזדווג בגיל שנה ותוחלת החיים המרבית שנרשמה למין זה היא 18 שנים. בדרך כלל שורץ בבתי גידול תת קרקעיים, כגון מערות ומכרות ישנים, ובמגוון רחב של מבני מעשה ידי אדם. מחפש את מזונו על כרי דשא ושיחים ומבלה את החורף בבתי גידול תת קרקעיים.שוכן במערות עמוקות ולחות בחבל הים-תיכוני. באירופה אוסף מזון ביער ומעל מים.
אורך כללי
מוטת כנפיים
מסה
משקל כללי
5.4 - 4.1 ס"מ
25 - 22 ס"מ
9 - 7 גרם
15 - 7 גרם
בשמי הלילה
נפוץ בדרום אירופה, בצפון המערב אפריקה ובאסיה הדרום המערבי. נצפה מגובה פני ים עד לגובה של 1,800 מטרים.
תפוצה
25 - 22 ס"מ
אורך הזרוע
38
3
M
3
P
1
C
2
I
לסת עליונה
3
3
1
3
לסת תחתונה
נוסחת השיניים
1.7 - 1.4 ס"מ
אורך הזנב
זבובים, עכבישים, עשים וחרקים אחרים. בדרך כלל קוטף את טרפו מעל פני המשטחים, כגון עלים, אלא גם יכול ללכוד חרקים במהלך תעופתו, בדרך כלל בתוך חמישה מטרים מעל פני הקרקע. מחקר במרכז אירופה מצא כי הטרף הנפוץ ביותר של נישפון זה הינם זבובים מהמין הזבוב המצוי, הקשורים מאוד עם ענף הבקר. צד בלילה, עוזב את אזור הקינון כמעט מייד לאחר השקיעה וחוזר כשעה לפני הזריחה, לאחר שנדד עד כעשרה קילומטרים.
מזון
60 ימים.
משך ההריון
המין בישראל : בשנות ה-90 מוכרים רק 5 אתרים ובהם עשרות בודדות של פרטים. המין נצפה בחרמון, בשולי צפון הגולן, בגליל העליון ובצפון השומרון. המין נמצא על סף הכחדה בישראל. באירופה מוגדר המין בקטגוריית סיכון EN, שכן נכחד מאזורים צפוניים אחדים (Stebbings 1988). טריסטרם (1884) דיווח על מושבות גדולות בכרמל (אצל: מייקין 1977). Harrison (1964) דיווח על מושבת רביה בת מאות פרטים בדבוקה אחת במערה בכרמל (אצל: מייקין 1977). בשנות ה-70 דיווח מייקין (1977) כי באותה מושבת רביה בכרמל היו רק כמה עשרות פרטים. בירמוך מצא מושבת רביה נוספת ובה מאות פרטים. מושבות רביה ובהן עשרות פרטים נמצאו גם בשולי הכרמל, בשלוש מערות שונות. המין נעלם מהכרמל ושוליו במהלך שנות ה-80. נראה שיש קיטוע בין 4 תת-אוכלוסיות: מושבה קטנה בצפון השומרון, פרטים בודדים במערה בגליל העליון, מושבה קטנה שבשולי הגולן ופרטים בחרמון.
