עטלף בגודל בינוני בעל גב אפור-חום ופרווה לבנבנה בחלקי גופו התחתונים, הפנים ורדרדות והאוזניים הגדולות למדי ורודות בבסיסן וחומות בקצותיהן, האוזן צרה וארוכה. תכונה מאפיינת את מין זה הינה שורה של שערות זיפיות נוקשות הממוקמות בשולי קרום הזנב. לעטלף זה יכולת תמרון גדולה במהירויות נמוכות ונוטה לעוף בגבהים מתחת לחמישה מטרים. כפי הנראה הוא משתמש בשילוב של סגנונות ציד, בכללם לקיטה על ידי נחיתה ולקיחה תוך כדי מעוף או בסמוך לפני המשטחים. הזיווג נוטה להתרחש בסוף הקיץ ובסתיו, כאשר נחילים גדולים מתקבצים באתרים תת קרקעיים. מושבות יולדות מעורבת מין נוצרות בין מאי לספטמבר; עד 25 אחוזים מהעטלפים ב"חדר הילדים" עשויים להיות זכרים. לקראת סוף חודש יוני נקבת העטלף מולידה צאצא יחיד הניזון מחלב כשישה שבועות לאחר לידתו, ונותר ב"מעון" בעוד האם יוצאת למסע הצייד. עטלפים צעירים מסוגלים לעוף שלושה שבועות לאחר הלידה ויגמלו ויהיו עצמאיים רק לאחר שש שבועות. שוכן מערות לחות ומערות מעשי ידי אדם. אוסף מזון מגוון בחורש לח.
אורך כללי
מוטת כנפיים
מסה
משקל כללי
5.1 - 4.4 ס"מ
30 - 24.5 ס"מ
7.25 גרם
12 - 5 גרם
בשמי הלילה
נפוץ ברוב מדינות אירופה, נמצא לאורך רוב האיים הבריטיים צפונה לגלן הגדולה בסקוטלנד, אך נדיר לאורך רוב הטווח זה. נפוץ בצפון מערב אפריקה (אזור החוף של מרוקו ואלג'יריה, הארכה כלפי פנים למערב אטלס מפני הים עד לגובה 1,200 מטרים מעל פני הים), ובאירופה מפורטוגל מזרחה דרך הים התיכון הצפוני, ואירלנד, שבדיה ופינלנד לדרום מערב רוסיה, אוקראינה (כולל חצי האי קרים). מערב ובדרום מערב אסיה קטן, הלבנט, אזור הקווקז (כולל צפון עיראק), הרי קופטנג בטורקמניסטאן ואיראן, בצפון קזחסטן.
תפוצה
30 - 24.5 ס"מ
אורך הזרוע
38
3
M
3
P
1
C
2
I
לסת עליונה
3
3
1
3
לסת תחתונה
נוסחת השיניים
4.7 - 3.7 ס"מ
אורך הזנב
בדרך כלל תר אחר מזונו בסביבות עצים וצמחיות אחרות, לעתים קרובות מלקט חרקים מפני שטח העלווה. בחודשי הקיץ זה בדרך כלל שורץ בבניינים ישנים עם קורות עץ הכוללים מבנים ואסמים. זה בעיקר אוכל זבובים קטנים, עש קטן, זבובי רימות, ארינמלים, חיפושיות ועכבישים.
מזון
60 ימים.
משך ההריון
המין בישראל : מושבות ספורות בהרי יהודה ובשפלה (שם הוא הנשפון הנפוץ), בשומרון, בגליל העליון, בגולן ובחרמון. נכחד מהכרמל בשנות ה-80. באירופה מוגדר המין בקטגוריית סיכון. בשנות ה-40 דיווח דור (אצל: מייקין 1977) על מושבת רביה בת מאות פרטים באזור ראש פינה, ומושבות עם עשרות פרטים בשולי עמק החוּלה, בטבעון, בהרצליה ובמבואות ירושלים. בשנות ה-50 דיווח בודנהימר (אצל: מייקין 1977) על מציאת המין בגליל, בהרצליה ובעין-חמד. (Harrison 1964) דיווח על מושבות בכרמל, הרטוב ועין חמד (מושבת רביה) (אצל: מייקין 1977). בשנות ה-70 דיווח מייקין (1977) על מושבת רביה בת עשרות רבות של פרטים בטבעון, ומושבת רביה עם עשרות פרטים בנחשולים. במערה בכרמל נמצאו בתקופה זו פרטים בודדים בלבד. היום נפוץ המין בשטח שגודלו כ-1,500 קמ"ר בשתי תת-אוכלוסיות. בשפלה מוכרות רק 4 מערות, שבכולן יחד יש לכל היותר 200 פרטים. בכל ישראל יש פחות מ-1,000 פרטים. האוכלוסיה קָטנה מאד במהלך שנות ה-40 וה-50, והמשיכה לדעוך במהלך שנות ה-60, ה-70 וה-80. המין נעלם מהכרמל בשנות ה-80.
