|
נשפון זה לעיתים נקרא אף בשם נשפון בוקאג'י שעיר, או נשפון הבננות של בוקאג'. החוקר ג'. ו. בארבוסה דה בוקאג' היה זואולוג פורטוגזי דגול, שחי במאה התשע עשרה אשר תיאר ממצאים מדעיים שנאספו מהקונגו ומאנגולה, ע"י עמיתו, מ. חוזה ד'אנצ'יטה. ע"ס רישומים למין זה קיימים שלושה תתי מין ידועים. נשפון יפהפה זה בעל פרווה נחושתית חומה על חלקי גופו העליוניים, האוזניים כמעט שחורות לחלוטין וכמו כן גם הכנפיים וממברנת התעופה הפנימית. חלקי הגוף התחתוניים, הבהירים מחלקי הגוף העליוניים, הינם בגוון לבנבן מלוכלך בגוון נחושתי אדמדם בהיר. שערות הגוף צרות ושחורות בבסיסיהן ורחבות נחושתיות בקצותיהן. שולי האוזן קמורים וחולשים החוצה מדפנות האוזן העגלגלות. החלק החיצוני של האוזן הינו בעל מבנה קעור ומשווה לאוזן מראה של מגל מוקהה קצה. צפירי האוזן מאורכים ומעוגלים אף הן בקצותיהם. נפוצים כבודדים או בזוגות. במשך היום הם מקננים בעצים חלולים ובינות ענפיהם של עצים רחבי עלים כדוגמת בננות ודקלים מקומיים. לעיתים ניתן למצאם על גבי עליהן הרחבים של שושני מיים ובאיזורים לחים הסמויים מהעיין של ביצות פרא עבות צמחיה. תושבי מדינת קונגו מכירים בנשפון זה כ"אחיו האדום הגדול" של עטלף בננות נוסף בשם אפלול הבננות. מאחר ושני המינים מופיעם יחדיו בינות עלי עצי הבננות. מין זה חובב איזורי חיות מגוונים, יערות טרופיים לחים וסוואנות מיוערות. אוכלוסיות נשפונים אדמוניים מצויות לעתים קרובות בסמוך לנהרות ונחלים, גובלים ביער. מקננים ביחידים או בקבוצות של עד שמונה פרטים בתוך עצים חלולים, ובין העלים של בננות או צמחים אחרים עם עלים רחבים מחקרים הראו כי המין הזה נוטה להימנע מכפרים.
|
