|
אבובף זעיר זה מתאפיין על ידי האף בעל הנחיריים האבוביים שלו, בצורת צינור. הפרווה ארוכה, מטושטשת בצבע חום, נוטה לאפור חום בצדדים ובבטן. מבנה הגוף קומפקטי והעור מרווח, המאפשר לאבובף להשתחרר מאחיזתו של טורף. בעוד שלכל העטלפים יש כנפיים שנוצרו מקרום כפול המתוח בין האצבעות המוארכות, לנשפונים יש גם קרום המתוח בין הקרסוליים שלהם וכמעט סוגר את הזנב, קרום זה מכונה קרום הזנב. קרום זה הינו פרוותי באופן יוצא מן הכלל באבובף החום. מין זה מוצא את טרפו, המכיל לרוב חרקים, באמצעות איכון-הד. אוזניו קטנות יחסית לגודל שלו ולכן מחזיק את פיו פתוח הרבה זמן על מנת לאכן את קולות ההדהוד החוזרים. במצב זה, כשפיו פתוח, ניתן לראות את שיניו החדות והגדולות, המשמשות למחוץ חרקים קשים בעלי גוף. עם גוף קטן וכנפיים קצרות, מעוגלות, לאבובף החום ישנה רמה גבוהה של בקרת טיסה, מה שמאפשר לו לעבור בזריזות בין העלים והענפים של היער. בעונת הרבייה, נקבות האבובף החום מתקבצות לקבוצות קטנות הקרויות "קיני יולדות". כל נקבה ממליטה גור אחד, שיכול לשקול עד כרבע ממשקלה. בתחילה, הגור הצעיר דבק לבטנה של האם, כאשר היא מבצעת גיחות לחיפוש אחר מזון, אך עד מהרה לומד לעוף לבד וללכוד חרקים עצמו. שנה לאחר לידתו הצעירה מגיעים לבגרות מינית ולהזדווג. מעדיף צמחיה עבותה בחלקו הנמוך של היער.
|
|
בשמי הלילה
|
|---|
|
|
מין זה נפוץ בחצי האי מלזיה, דרום תאילנד, וסומטרה, ג'אווה, בורניאו, והאי ניאס באינדונזיה.
|
תפוצה
|
|
|
3.2 - 2.5 ס"מ
|
אורך הזרוע
|
|
|
| 34 |
2 |
M |
2 |
P |
1 |
C |
2 |
I |
לסת עליונה |
| 3 |
2 |
1 |
3 |
לסת תחתונה |
|
נוסחת השיניים
|
|
|
3.5 - 2.6 ס"מ
|
אורך הזנב
|
|
|
נזון מחרקים מעופפים, גילוי הנוכחות שלהם מתבצע באמצעות "צעקות קוליות" בתדירות של כ - 85 קילוהרץ. מקשיב להד החוזר של הצעקות, העטלף מסוגל להבחין בחרקים מסביבתו, תוך שימוש בפרטים כגון התנועה של משק הכנפיים הזעירות שלהם. כשהוא מתקרב לחרקים מהירות דפקי איכון ההד מואצת, בכדי לתת דיוק להצביע ללכידתו של טרפו.
|
מזון
|
|
|
לא ידוע ימים.
|
משך ההריון
|
|
