Displays a set number of articles from a category based on date or random selection. Help
-
הנדידה הגדולה באפריקה
מסע עדרי הגנו מהסרנגטי בטנזניה למסאי מארה בקניההאדמה רועדת
זה היה בקניה בערך בתחילת חודש אוגוסט, יצאנו למסע במזרח אפריקה. אחד היעדים של הטיול היה לפגוש בעדרים של "הנדידה הגדולה", לחזות ולצלם "קרוסינג"! אותה תופעה מופלאה שראיתי אין ספור פעמים בתכניות "נשיונל ג'אוגרפיק" והייתי חייב לחוות בעצמי. נחתנו בניירובי ומיד התחלנו במסע אל ה"מסאי מארה", השמורה המופלאה בדרום המדינה. התחלנו לעשות את דרכינו אל עבר נהר המארה, בדרך לנהר צריך לעבור רכס גבעות (לא גבוה במיוחד), השביל החל לוקח אותנו אל שיא הגובה וכשהגענו התגלה הנוף! שיירות אין סופיות של גנו שמתמשכות עד האופק, מיליוני פרטים בקבוצות של מאות אלפים עושים את דרכם לכיוון הנהר המפורסם, משאירים אחריהם ענני אבק.
הנדידה הגדולה
מדובר באחת הנדידות הגדולות בעולם של בעלי חיים גדולים! כמיליון וחצי גנו אליהם חוברות כחצי מיליון זברות עושים את דרכם כל שנה במסלול הנדידה שבין שמורת ה"מסאי מארה" בקניה לשמורת ה"סרנגטי" בטנזניה בחיפוש תמידי אחרי עשב טרי. הכמות העצומה של בעלי החיים ותחושת העוצמה שבמספרים הגדולים הפכה את הנדידה הגדולה לאחת האטרקציות העיקריות של האזור ומאות אלפי חובבי טבע, צלמים ותיירים עושים את דרכם כל שנה אל הסוואנות של קניה וטנזניה בכדי לראות את התופעה.
"קרוסינג"?
מדובר באחת הנדידות הגדולות בעולם של בעלי חיים גדולים! כמיליון וחצי גנו אליהם חוברות כחצי מיליון זברות עושים את דרכם כל שנה במסלולאחד המכשולים במסע המפרך של העדרים הוא חציית הנהרות שבדרך, שם אורבים מאות קרוקודילים מסוג "קרוקודיל הנילוס" שמחכים לסעודה השנתית. המפורסמים שבנהרות הם נהר ה"גרומטי" ב"סרנגטי" בטנזניה ונהר המארה בגבול ה"סרנגטי" וה"מסאי מארה" שבקניה. מדובר באירוע מאוד דרמטי ומרגש, מצד אחד הגנו והזברות שמכירים את הסכנה ויודעים על קרוקודילים שמחכים להם בנהר, בצידה השני של הדרמה הקרוקודילים העצומים (חלקם מגיעים לאורך של 7 מטרים! ) שהישרדותם תלויה בעדרים שמגיעים ומזינים אותם. כאשר מגיע עדר גדול לנקודת החצייה תמיד יש היסוס של הראשונים, לאט לאט מגיעים עוד ועוד פרטים ומתחיל להיווצר לחץ על הגדה עד שהראשון קופץ למים (לפעמים לא מבחירה). כך מתחילה תגובת שרשרת, "אפקט העדר" ובזה אחר זה קופצים הגנו למים ומתחילים במרוץ לגדה הבטוחה. לארוע חציית הנהר אנחנו קוראים "קרוסינג" (חצייה בעברית), זהו מאבק לחיים ולמוות גם של הגנו וגם של הקרוקודילים והתגלמות הטבע האפריקאי הפראי.
איפה ומתי אפשר לראות את הנדידה הגדולה?
"הנדידה הגדולה" מתרחשת בסוואנות של מזרח אפריקה בין טנזניה לקניה, ליתר דיוק בין ה"סרנגטי" ל"מסאי מארה". המסלול אותם עוברים העדרים הוא דיי קבוע ואפשר לתזמן אותו לפי חדשי השנה, אם תגיעו לטנזניה בינואר/פברואר תוכלו לראות את העדרים באגם נדוטו, בדרום הסרנגטי, זוהי עונת ההמלטות. במרץ/אפריל באביב, העדרים נעים צפונה אל מרכז הסרנגטי ומשם מערבה אל אזור המזדרון המערבי. יולי/יוני מתחילה שיא העונה בטנזניה והעדרים נעים צפונה וחוצים את נהר הגרומטי. באוגוסט/ספטמבר העדרים חוצים את נהר המארה המפורסם אל שמורת ה"מסאי מארה" בקניה ואוקטובר/ בנובמבר/ דצמבר יורדים העדרים דרומה בכדי להתחיל מחזור נדידה חדש.
כתב וצילם: יואל שלייןנדידת בעלי החיים - מאמרים נוספים
-
נדידת הפילים בסהרה
מסע הנדידה הארוך של פיל המאלי הנדיר בסהרההמסע הארוך
פיל המאלי הנדיר יוצא אל נדידת הפילים הארוכה ביותר על פני כדור הארץ, במעגל של 300 מייל מסביב לליבה של מאלי, מוקפת היבשה, במערב אפריקה. הפילים חוצים את קצהו הדרומי של מדבר סהרה, הדרך היחידה לשרוד היא להמשיך לנוע על פני האדמה החרוכה, בחיפוש אחר מים ומזון, ועם מחסור נואש בשניהם.
הפילים במאלי מתים מצמא
אוכלוסיית הפילים הייחודית המתגוררת במאלי אינה מסתגלת לכמות המים ההולכת ופוחתת באזור, בגלל בצורת שנמשכת כבר 26 שנים רצופות. עדרי הפילים נאלצים לבצע מסעות ארוכים באזורים לא מוכרים בחיפוש אחר מים נדירים. גם כשהם מצליחים לגלות מים, הם לא תמיד מסוגלים לשתות או לצנן את חום גופם כי החדק שלהם קצר מדי, ומפלס המים בבורות רדוד מדי.
באחרונה מגיעות ממאלי ידיעות מצערות על מצב הפילים המדבריים שם. התברר כי אוכלוסיית הפילים הייחודית המתגוררת במדינת הענק אינה מסתגלת עוד לכמות המים המועטה באזור. גם כאשר הפילים מצליחים לגלות מים, הם לא תמיד מסוגלים לשתות ולצנן את עצמם. הפילים המדבריים האלה נחשבים לאוכלוסייה הצפונית ביותר מבין הפילים באפריקה (למעט כמה מאות הפילים שהתגלו בסודן ב-2007).
במאי 2009 התפרסמה לראשונה ידיעה בניירובי, בירת קניה, כי עתידם של הפילים המדבריים הנדירים של מאלי לוט בערפל לנוכח שנת הבצורת הקשה ביותר שפקדה את מדינת הענק המדברית, הסובלת מבצורות 26 שנים ברציפות. הידיעה נמסרה מטעם שניים מארגוני שמירת הטבע החשובים ביותר הפועלים להצלת הפילים ביבשת, כמו גם חיות בר אחרות, Save the Elephants, ו-Wildlife Direct.
חקר הפילים המדבריים של מאלי מצביע על אוכלוסייה שרידית המונה כ-450-350 פילים מדבריים בלבד, המתרכזים באזור גורמה (Gourma), מדרום-מזרח לטימבוקטו (Timbuktu). אולם, עדרי הפילים האלה נאלצים לבצע מסעות קשים לטווחים גדולים שלא הורגלו אליהם בעבר, תוך שהם מחרפים את נפשם באזור הסאהל שבקצה מדבר הסהרה הבוגדני, וכל זאת במטרה לאתר מקורות מים נדירים. ארגוני שמירת הטבע הזהירו כי אם לא ייעשה משהו מידי לטובתם, הם לא ישרדו את המחסור הגובר במקורות מים.
חקר הפילים האלה מלמד כי הצעירים מביניהם נמצאים במצב הקשה ביותר, משום שחדקיהם קצרים מדיי מכדי להגיע לעומק הדרוש כדי לשאוב מים מקרקעית בארות מים או מבורות. ולא רק, אלא שגובה פני המים הקיימים הולך ויורד, תוצאה של התחממות האקלים והשפעת הבצורות. לאחרונה נמצאו שישה פילים שמתו מהתייבשות. ארבעה פילים אחרים, מהם שלושה פילונים, חולצו בקושי רב מבור מים שלתוכו מעדו בחיפוש אחרי המים, אך רק הפילה הגדולה שבין הארבעה שרדה את המצוקה הקשה.
מהאגם נותרה עיסת בוץ
לדברי ג'ייק וול מארגון Save the Elephants, שמתחקה מקרוב אחר אורחות עדר הפילים במאלי, האגם החשוב ביותר לפילים במאלי הוא באנזיינה (Banzena), וקצב התייבשותו כה מהיר עד שנותרה בו עיסת בוץ שגובהה כ-30 ס"מ בלבד. המצב החמיר כל כך, שהפילים נמצאים כבר עתה במצב קשה, בעודם מחכים, יחד עם בני האדם באזור, לראשית עונת הגשמים. באמצע מאי 2009 היה אירוע יחיד של גשם שוטף בזמן סופת רעמים שהתחוללה כ-20 ק"מ מאגם באנזיינה, אירוע שהעניק להם עוד כמה ימי חסד. בשיאה של עונת היובש נותרו במאלי רק כמה אגמים רדודים, ומקווים כי פני המים בהם יתחדשו בעתיד הקרוב לאחר גשמי יולי-אוגוסט הקרובים.
תחרות עם חיות המשק
ד"ר דגלס-המילטון עוקב אחרי תנועת הפילים במאלי מאז שנות ה-70 של המאה ה-20. לדבריו, אזור גורמה במאלי הוא אזור המחיה האחרון במדינות רצועת הסאהל שבו מתקיימת עדיין אוכלוסיית פילים באפריקה. שטחי המחיה שלהם הצטמצמו בצורה דרסטית בגלל שינויי אקלים וגידול במספרם של ראשי הבקר וחיות המשק האחרות של הרועים. רעיית יתר היא רק חלק מהסיבות לבעיה. חקר נתיבי הנדידה של אוכלוסיית הפילים המדבריים של מאלי מגלה כי הם הארוכים ביותר ביבשת, וכי הפילים נודדים במסלול מעגלי שאורכו המצטבר מגיע לכ-700 ק"מ, בערך פי שניים ממסלולי הנדידה של הפילים מסודן לפארק הלאומי האוגנדי מפלי מרצ'יסון.
בשנים האחרונות, במסגרת המאמץ המחקרי, חיברו לתשעה מהפילים במאלי משדרים נעקבי לוויין בשיטת ה-GPS. מדי שעה משגרים המשדרים את נקודות המיקום שלהם, ושלוש פעמים ביום מעלה תחנת הממסר את מיקומם על המפה. כך מתקבלת תמונת מצב עדכנית על פעילותם ותנועתם בשטח. לדברי החוקרים, גם מצוקתם של הרועים בני הטוארג (Touareg) והפיול (Pheul) במאלי, שאף הם מתבססים על אגם באנזיינה עבור עדרי הבקר שלהם, היא קשה ביותר. פרות רבות מתות מצמא מדי יום, והעלייה בטמפרטורה הסביבתית עד כדי 50 מעלות צלסיוס בצל אינה מועילה במאומה לקידום הישרדותם של האדם וחיות המשק באזור הלוהט. צחנה וסירחון כבדים משאריות המים שאינם ניתנים עוד לשתייה ממלאים את האוויר, והשלווה ויחסי השכנות הטובים ששררו בין הפילים והרועים הם רק זיכרון רחוק. כצפוי, המאבק על המים ומקורות המים הולך ומחריף.
כמה פילים הרחיקו כ-50 ק"מ ממזרח לאגם באנזיינה, והגיעו לאגם אחר שקרקעיתו נמצאה יבשה לחלוטין. שישה פילים זכרים שרדו לאחר שירדו על ברכיהם בניסיון להגיע למים בעומק כשלושה מטרים מתחת לפני הקרקע, מתוך בור המים המקומי שנחפר על ידי בני הטוארג. הפילים הצעירים יותר לא הצליחו להגיע למים משום שחדקיהם היו קצרים מדי. המרחק הרב שעל הפילים לצעוד, הטמפרטורות הסביבתיות הגבוהות והחולשה המצטברת מאיימים על חייהם. בניסיון להבטיח מים זמינים הותקנו תוך שיתוף פעולה בין ארגוני שמירת הטבע וממשלת מאלי, הפועלים בצוותא לקידום המצב, שתי משאבות שאמורות להזרים מים ממעמקי אגם באנזיינה, אך הבעיה היא מחסור בדלק להפעלתן, וגם איכות המים שיישאבו אינה ידועה.
כתב: הזואולוג, אתיקן ואקולוג. הכתבה תפרסמה בגיליון יולי של הירחון "טבע הדברים"
נדידת בעלי החיים - מאמרים נוספים
-
נדידת הזברות בבוצואנה
הסיבוב המסוכן של הזברה המצויה10 יוני 2014 © נשיונל גיאוגרפיק ישראל
הסיבוב המסוכן
נדידת הזברות בבוצואנה צולמה על ידי צלמי נשיונל ג 'יאוגרפיק דריק ובוורלי ז'ובר. הם מתעדים קבוצת משפחות מצטרפות יחדיו לעשות את הסיבוב המסוכן, מסע זה יכול לגבות מחיר מאמהות הזברה הצעירות.
נודדים רחוק
עדר של זברות נודד לאורך יותר מ-500 קילומטרים מנמיביה לבוצוואנה - רחוק יותר מכל יונק אחר באפריקה המזון והמים באפריקה באים והולכים עם עונות השנה, ובעלי החיים בעקבותיהם. הסרנגטי (Serengeti) הוא האתר למאורע שרבים מתארים כנדידה הדרמטית ביותר, עם עדרים עצומים, המונים מיליוני בעלי חיים - כ-750,000 זברות, 1.2 מיליוני גנואים, צבאים ואנטילופות – אשר עוברים מאזור נגורונגורו (Ngorongoro) שבדרום טנזניה למסאי מרה (Masai Mara) בדרום קניה ושבים בעקבות הגשמים.
אך בכל הקשור בצעידה הארוכה ביותר מנקודה אחת לאחרת, לאפריקה יש שיאן חדש. הנדידה הזאת, אשר נצפתה במשך שנתיים רצופות, אינה מונה המוני משתתפים כמו זו שבסרנגטי אלא מבוצעת על ידי אלפים בודדים של זברות מצויות (Equus quagga). עם זאת, מתברר כי החיות הללו עוברות יותר מ-500 קילומטרים בקו ישר, במסע הלוך-חזור דרך נמיביה ובוצוואנה (בסרנגטי החיות עורכות יותר פיתולים בדרכן לפני החזרה, כך שרגליהן נוגעות ביותר קרקע, אך המרחק בין שני יעדיהן של הזברות גדול יותר).
מעבר ישיר
"כיוון הנדידה, אשר כמעט אינו סוטה מציר צפון-דרום, הוא יוצא דופן," מספר ראש המחקר רובין נאידו, מדען שימור בכיר בקרן חיות הבר העולמית (WWF). אך נתגלתה הפתעה אף גדולה מזו: "המרחק שעשו הזברות הללו הפתיע את כל המעורבים במחקר, ובהם גם האנשים המכירים את שימור חיות הבר באזור," הוא אומר. "אף אחד לא ידע שמשהו בסדר גודל כזה, עם כיסוי כה רב של קרקע, מתרחש."
לדברי נאידו, צוות המחקר בנמיביה, המורכב ממדענים מ-WWF וממשרד התיירות והסביבה של נמיביה, חשד שמאחורי הזברות הללו מסתתר סיפור מעניין, "משום שהיה נראה כי בעונה היבשה הן פשוט מופיעות במישורי ההצפה של השימור הקהילתי של סלמבלה (Salambala), שבהם ישנם מקורות מים קבועים, ואז נעלמות בעונה הרטובה."
עצם נדידת בעלי החיים עם הגשמים לא היה הפתעה כשלעצמו, "אך לא היה לנו שמץ של מושג כי החיות התרחקו כל כך מנמיביה," מסביר נאידו. אותם בעלי החיים שצוותו צפה בהם בנמיביה תויגו בקולרי לוויין על ידי ביולוגים מארגון "פילים ללא גבולות" מעבר לנהר צ'ובה (Chobe) בבוצוואנה. כאשר הצוותים חברו יחדיו הם הבינו את קנה המידה המרשים של המסע.
"מהמחקר המקדים שלנו עולה כי היו יעדים דומים חלופיים בעונה הרטובה שהיו קרובים יותר למיקום הזברות בעונה היבשה – אך הזברות לא פקדו אותם," אומר נאידו. מדוע החיות לא בוחרות במסע יעיל יותר? מחקר עם יונקים נודדים אחרים הראה שדורי דורות של בעלי חיים דבקים באותם הנתיבים. למשל, מספר אקולוג הפרסתנים מארק הבלווייט מאוניברסיטת מונטנה, "יש בידינו עדות כי האנטילוקפרה במערב ארצות הברית נדדה באותם הנתיבים במשך יותר מ-6,000 שנים. זאת ככל הנראה תוצאה של הנוף והעברת ידע בין בעלי חיים חברתיים." לדברי נאידו, ייתכן כי קיים גם בסיס גנטי למסורות מעין אלה. אך יידרשו שנים נוספות של ניטור הזברות כדי להבין מה מניע אותן, הוא אומר, "כדי לקבוע האם אותם היעדים ואותם המסלולים אכן משמשים אותן מדי שנה בשנה."
כתב: ג'ניפר ס' הולנד, נשיונל ג'יאוגרפיקקול קורא לנדוד
זברות שוברות שיאים באפריקהגוגל בנדידה
חוקרים גילו בעזרת משדרים לווייניים כי הזברות בנמיביה הן החיות היבשתיות שנודדות למרחק הגדול ביותר בחיפוש אחר מזון. מה הקשר בין מיעוט הגשמים להמלטות מאוחרות של עגלי הגנו ולנדידה הגדולה? ויש גם אתר חדש שמספק הצצה בזמן אמת על תנועת העדרים הגדולים בסיוע גוגל, טייסים ומטיילים. חוקרים הצליחו לתעד נדידה חדשה וארוכה ביותר של חיות בר באפריקה, לאחר שעקבו אחרי זברות שנדדו למרחק של כ-500 קילומטרים בין נמיביה לבוצואנה. המחקר פורסם לאחרונה בכתב העת המדעי "Oryx". החוקרים של קרן הטבע העולמית (WWF) בשיתוף משרדי ממשלה בנמיביה וגופי שימור נוספים, ניהלו בשנתיים האחרונות מעקב אחרי שמונה זברות מצויות באמצעות קולרים עם משדרי לוויין במהלך נדידתן.
שברו את שיא הנדידה
קבוצת הזברות היו חלק מאלפי זברות שנדדו בין נמיביה לבוצואנה שוב ושוב במשך מספר חודשים בעקבות חיפוש אחר מזון. לטענת החוקרים, הזברות שברו את שיא מרחק הנדידה של היונקים הגדולים בסרנגטי בטנזניה, במהלכו נודדים גנו, צבאים ויונקים גדולים אחרים מטנזניה לעבר שמורת המסאי מארה בקניה למרחק של כ-800 קילומטר. החוקרים הדגישו כי הזברות לעומת היונקים הגדולים בסרנגטי, לא מתמהמהות במסען בחיפוש אחר מקורות מזון, אלא נודדות מנקודה אחת לשנייה במסלול ישיר. מרחק של 250 קילומטר לכל כיוון.
הנדידה הגדולה של מליוני חיות בעקבות המזון העשבי המושפע ישירות מתנאי האקלים מהווה את אחד המשאבים הכלכליים הגדולים למדינות באפריקה המסתמכות על תיירות כמקור הכנסה יציב לכלכלות המקומיות. "חיות הבר באפריקה סובלות מאיומים רבים, החל מציד בלתי חוקי, פיתוח חקלאות וגידול באוכלוסיית בני האדם שמתפשטת למקומות חדשים ובשנים האחרונות נוספו לכך כוונות לפיתוח כביש שעלול לחצות את הסרנגטי או הקמת מפעל מלח גם בו מקננים כמעט כל הפלמינגו במזרח אפריקה", אומר ל-ynet שלמה כרמל, מנכ"ל חברת "עולם אחר" ומדריך טיולים שמוביל טיולי ספארי לאפריקה מזה שנים רבות.
העיכוב בהמלטות ישפיע על הנדידה?
"הנדידה מתרחשת כל הזמן כי בעלי החיים בתנועה ועוברים ממקום למקום. 'הנדידה הגדולה' מכונה כך כי חיות הבר עוברות במסות עצומות מהסרנגטי למסאי מארה ואז למעשה אזור הסרנגטי מתרוקן מעדרי גנו גדולים של למעלה ממיליון וחצי פרטים, מאות אלפי זברות ומאות אלפי צבאי תומסון. אחריהם מגיעים הטורפים שניזונים ממאות אלפי פרטים חלשים שלא מצליחים לשרוד את המסע המפרך". כרמל מטייל באפריקה מזה כ-30 שנה ולדבריו, התגלית על נדידת הזברות היא מרשימה במיוחד. "להבדיל מהזברות, הגנו "מריחים" את הגשמים והולכים בעקבותיהם. "הם יכולים לעבור ביומיים מרחק של כ-100 קילומטר ולפעמים עושים זאת במעגלים, מתקדמים וחוזרים לאחור, הולכים סחור סחור עד שמוצאים אזורים עשביים לאכול מהם, לכן למרות שהם נודדים מרחק רב יותר, הם לא עושים זאת באופן רציף כמו הזברות", הוא אומר.
"הצבאים והזברות ניזונים מאותו סוג עשב, אך הם מסתדרים יחד כי כל אחד מעדיף חלק אחר בצמחייה", הוא מציין ומסביר כי השנה חל איחור בעונת ההמלטות של הגנו. "בדרך כלל אלפי עגלי גנו מגיעים לעולם בחודש פברואר והשנה הכל התאחר במספר שבועות". לדברי כרמל, בשנים האחרונות הנדידה של אוכלי העשב במזרח אפריקה עוברת שינויים הנובעים בעיקר מהאקלים השורר באפריקה. לטענתו, הנדידה הגדולה צפויה להתרחש באיחור אלגנטי של כחודש וחצי. "היו פחות משקעים באפריל ומאי, לכן העדרים לא עזבו את הסרנגטי כל כך מהר. אנו מעריכים כי השנה מרבית הנדידה תהיה באזור טנזניה ולכן אנחנו גם נערכים להתמקד בה בכל הנוגע לטיולי קבוצות מיוחדים במהלך אוגוסט וספטמבר כדי לפגוש מקרוב את מאות אלפי חיות הבר".
עוקבים אחרי העדרים בעזרת גוגל
המרדף אחרי בעלי החיים במטרה לראותם מקרוב בנדידה מציב אתגר לא פשוט לחברות הטיולים ברחבי העולם. כדי להתמודד עם הרצון של המטיילים שמוציאים סכומי כסף לא מבוטלים לטיולי ספארי לצפות בכמה שיותר בעלי חיים בזמן הקצר ביותר. לאחרונה השיקה חברת תיירות מארה"ב אתר ואפקליציה בשם "HerdTracker", המציגים מפה בשידור חי של נדידת העדרים הגדולה השנה. מעין waze חייתי כדי להגיע בזמן לעדרי הענק. מי מספק את המידע? טייסים שטסים מעל הסרנגטי והמסאי מארה, בשיתוף עם מדריכי ספארי בשטח, דיווחים מפקחי הפארקים הלאומיים בטנזניה וגופי תיירות בקניה בשיתוף עם מטיילים באזור, יוצרים פעם בשבוע תמונת מצב אחרי מיקומם של העדרים הגדולים וניתן גם להתעדכן בבלוג היומי.
אך לא כולם שמחים נוכח התיעוד של חיות בר, שחלקן בסכנת הכחדה ופרסום מיקומן בטבע. באתר החדשות של רשת CBS בארה"ב דווח כי בעקבות פרסומים אחרונים על צילום קרנפים וטיגריסים נדירים, ציידים בלתי חוקיים ישתמשו בפרסומים ברשתות החברתיות ויצליחו להשתמש בנתוני התיוג הגיאוגרפי של כל תמונה שצולמה במכשיר סלולרי חכם ובמצלמות. חלק מהגולשים קראו לכל מי שמצלם חיות בר נדירות לנטרל את אפשרות התיוג בעת צילום תמונות. ובחזרה לזברות פורצות הדרך. בקרן הטבע העולמית מציינים כי למרות התגלית הבלתי צפויה והמשמחת, אוכלוסיות רבות של זברות ברחבי אפריקה עדיין נתקלות במחסומים מעשי ידי אדם בנתיבי הנדידה שלהם, בעיקר בדמות גדרות. לדברי הארגון, עדיין דרוש מחקר לטווח ארוך כדי לאשר באם מדובר בנדידה שנתית וקבועה, או שמדובר בקידוד גנטי או במנהג חברתי שמועבר מהאמהות לצאצאים.
כתב: ידיעות אחרונות - ארז ארליכמןנדידת בעלי החיים - מאמרים נוספים
-
הנתיב של האנטילוקפרה
מסלול הנדידה הארוך שנותר בצפון אמריקהנדידת האנטילוקפרה האמריקאית
ימים הקדומים והלא מבויתים של אמריקה המערבית היה שפע של אנטילוקפרים גאים שהסתובבו בחופשיות. עקב אקלים משתנים, הנדידה שלהם מן ההרים אל העמקים חזרה תמיד הייתה מסע קשה, אבל עכשיו הודות לגדרות, גבולות, נהרות מלאות ואילוצים אחרים נוצרו חסימות צווארי בקבוק, התוצאה: אבידות הרסניות של מינים שבסכנת הכחדה חמורה.
אביב הגיע
עם שובו של האביב, להקה של אנטילוקפרות מתחילה לנוע צפונה מחלקת המרעה החורפית שלהם שבמעלה עמק הנהר הירוק של ויומינג. כשהם נודדים, הם מצטרפים לאחרים ויחד הם יעקבו אחר השלג הנסוג צפונה, בשעה שהוא חושף צמיחה חדשה וירוקה. במסעם לאורך הנהר הירוק, הם עוברים דרך "המשפך" - פער מים צר הנחתך על ידי הנהר הירוק - לפער ההידרולוגי בין הנהר הירוק ונהר הקולורדו ונהר גרוס ונטר בכמערכת נהר בצורת נחש. בחצייתם את הפער, הלהקה, מונה כעת כמה מאות, הנודדים במורד העמק גרוס ונטר לעבר מטרתם - חלקת מרעה הקיץ שלהם בג'קסון הול והפארק הלאומי גרנד טיטון; הנדידה בכללותה בת יותר מ -150 קילומטרים. בג'קסון הול, הנקבות ממליטות, בדרך כלל תאומים, ומבלות את קיץ בגידול עופריהם. בהקרבו של הסתיו, האנטילוקפרות מתחילות להאסף; בציפיה עזה למסע שובם חזרה לחלקת מרעה החורף שלהם, שבחלקו העליון של עמק הנהר הירוק. - מאחר והם אינם יכולים לשרוד את השלגים העמוקים של החורף שבג'קסון הול. קימת דחיפות ומטרה חשובות ביותר בביצוע מהלך המסע שלהם חזרה - הם חייבים לעבור דרך משפך הגרוס ונטר עוד בטרם השלג חוסם את דרכם. ובמהלך המסע שלהם חזרה, דור חדש לומד את הנתיב של האנטילוקפרה.
מאז 2003, מדעני WCS לומדים הנתיב של האנטילוקפרה באמצעות מחקר שדה וניתוח GIS, WCS תעד כי התפתחויות דיור, כבישים, גדרות מאיימים לנתק את המסדרון בכמה צווארי בקבוק קריטיים. ה-WCS הוביל את המאמץ להשגת הכרה רשמית והגנה קבועה למסלול נדידה השביר הזה. הנתיב של האנטילוקפרה הוא אחד ממסדרונות הנדידה הארוכים ביותר של אחד היונקים הגדולים שנותרו בצפון אמריקה. אם מסדרון נדידה זו הולך לאיבוד, אחד ממיני האייקונים של ארה"ב המערבית ייעלם מאחד הפארקים הלאומיים היפים ביותר שלנו.
עדויות בנות 6000 שנה
עדויות ארכיאולוגיות מצביעות על כך שהגירה שנתית זה כבר מתרחשת כמעט 6,000 שנה. נכון לעכשיו, ההגירה, ומכאן גם חיוניות הקיום, של האנטילוקפרות בפארק הלאומי גרנד טיטון, נמצא תחת סיכון יומיומי של התפתחות אנרגיה בקנה מידה גדולה, הגדלת פיתוח קרקע פרטית, ויחסי טורף / נטרף בלתי מאוזנים. באמצעות תכנית מתואמת של מחקר מבוסס-שדה מזהים ומעריכים איומים על הנתיב של האנטילוקפרות, הושטת יד לבנית תמיכה להגנתה של האנטילוקפרה, ופעולות שיתופיות בכדי להצליח בהגנה על אנטילוקפרה כחלק מהמציאות, החברה לשימור חיות הבר פועלת כדי להבטיח שהאנטילוקפרה תוכל לבצע את נדידת הכבוד שלה לעוד 6,000 שנה.
הצבת מטרות
מטרתו של מחקר זה היא לפתח וליישם אסטרטגיה כדי לשמר את "דרכה של האנטילוקפרה", מסלול הנדידה הארוך ביותר שנותר בילוסטון רבתי, להבטיח את ההישרדות המקומית של האנטילוקפרה, ובכך יקבע תקדים למאמצים דומים במקומות אחרים. ביולוגים מה-WCS לומדים העלויות הביולוגיות של הפרעות מפיתוח אנרגיה מוגברת על רקע מרעה החורף של האנטילוקפרה, וקבלת מידע איכותי בקנה מידה על המסלולים השונים המנוצלים על ידי בעלי חיים אלה לעבור מאזורי המרעה הקיציים בפארק הלאומי גרנד טיטון למשטחי מרעה החורף באזור המדבר האדום דרום פיינדייל, ויומינג. השימור של מינים נודדים בפרק לאומי נגיש והטבע הסנסציוני של נדידות למרחקים ארוכים מייצגים תופעה בעלת ערך שימור ללא גבולות.
עבודתו של ה-WCS לאורך הנתיב של אנטילוקפרה אמריקנית כרוך ב: הצבת צווארוני מעקב רדיו על אנטילוקפרות בודדות על מנת לקבל מידע בקנה מידה מדוייק על מסלולי מסעות הנדידה של האנטילוקפרה ודפוסיהם. תיעוד שיעורי הישרדות של עופרי האנטילוקפרה אמריקנית, הכוללים השפעות של טורפים והישרדות בחורף. שיתוף פעולה עם בעלי עניין על מנת להבטיח שמעברים קריטים ואזורים מכווצים של ציר הנדידה יישארו פתוחים. ביצוע מחקרים התנהגותיים כדי להעריך את העלות האנרגטית של הפרעה מוגברת על האנטילוקפרה אמריקנית מהרחבת פעילות אנושית כחלק בלתי נפרד הקשור לפיתוח אנרגיה. הערכת ההשפעות של פעילות אנושית על הגירה זו ולהשתמש בתוצאות המחקר כדי לעזור להודיע להנהלה המקומית. מתן מידע לסוכנויות ניהול משאבים, אנשי מפתח בעלי קרקעות פרטיות וארגוני שימור מקומיים כדי להקל על שיתוף פעולה חזק בכדי להגן על אוכלוסיית האנטילוקפרה האמריקנית זו והשרדותם של מסלולי הנדידה.
מבחן התוצאה - השגים
הנתיב של האנטילוקפרה הינו ציר נדידה עתיק שמחבר את שטחי המרעה הקיציים בפארק הלאומי גרנד טיטון עם החורפיים, הנמצאים הרחק דרומה בנחל הירוק של עמק ויומינג המערבי. מההתחלה, WCS הוביל את המאמצים לשינוי ניהול קרקעות ציבוריים ופרטי כדי להגן על הגירה יוצאת דופן זו. בשנה 2008, שירות היערות האמריקאי הוקם ובעקבותיו הןקם מסלול הנדידה המיועד הראשון בטבע של האומה הפדרלית. הכרה ראשונה במחקר שנערך על ידי בני הזוג. ביולוג הפארק הלאומי טיטון יואל וקים ברגר מה-WCS וגרנד סטיב קין, הנתיב של האנטילוקפרה - Path of the Pronghorn(POP), הינו מסדרון בין הפארק הלאומי גרנד טיטון ועמק הנהר הירוק העליון של ויומינג, הוא אחד ממסדרונות נדידת יונק יבשתי הארוכים ביותר שנותרו בצפון אמריקה, והארוך ביותר שנותר בילוסטון רבתי. יוזמת שימור הפרוזדור של WCS עובדת עם ארגונים לא ממשלתיים ושותפי סוכנות להשגת הגנה על חיות הבר מסדרונות, כגון הנתיב של האנטילוקפרה, ברחבי ארצות הברית המערבית.
כתב: ק. מ. קוסטיאל - ירחון "רבעון סקירה של ורג'יניה" - תורגם מאנגליתבהמשך הדרך
כיום, הצלחנו להתגבר על אחד מהאיומים הגדולים על הנדידה. כדי לשמור על עדרים של 300 ראשי אנטילוקפרות טיטון, בכללם צבאים ואיילים, מפני תנועת התחבורה הכבדה, המדינה בנתה שישה מעברים תחתיים, שני גשרים וביצעה גידור לאורך קטע בן כ-21 קילומטרים של כביש מספר 191 בשנת 2012. בשנה האחרונה, מצלמות שהותקנו במעברים רשמו עדויות למעבר של 23,000 בעלי חיים בערך. מדענים מקווים שזה מסמן צעד מוצלח לשמירה והגנה על נדידת האנטילוקפרה האמריקאית ויונקים גדולים אחרים.
נדידת בעלי החיים - מאמרים נוספים
-
נדידת פרפרי המונרך
מרוץ שליחים של בני מלוכה מקסיקניםנדידת הדנאית המלכותית
אף פרפר מונרך לא מסוגל להשלים את הנדידה שלו ממקסיקו עד צפון קנדה וחזרה. כך קורה שדורות של מונרכים עושים את המסע הזה כאשר נולדו לתוך מרוץ השליחים שאף פרפר לא הצליח לסיים במלואו. בשמורה קטנה, אליה מתרכזים פרפרי המונרך פרפרים גדולים ומרשימים, הזוהרים בצבעי כתום ושחור, המוכרים יותר בשמם העברי "ָדנאית מלכותית" (Danaus plexippus). פרפרים אלו, נודדים מדי שנה מארה"ב, מקנדה ואף מאלסקה, למקומות קבועים ברמה המרכזית של מקסיקו. עבור כמאה מיליון הפרפרים, זהו סוף המסע בן 4,800 קילומטרים.
GPS מולד ומסע של פעם בחיים
מרבית החרקים קטנים וחלשים מכדי לנדוד למרחקים. אולם המונרכים מוכיחים כי גם היצורים השבריריים ביותר מסוגלים לחצות מרחקים מרשימים. יכולת הניווט המדויקת של הפרפרים מעוררת התפעלות מיוחדת, משום שמתברר כי בניגוד לציפורים המתעופפות במסלול הנדידה הלוךושוב פעמים מספר, הרי שכל פרפר מונרך עושה את הדרך הזו רק פעם אחת בחייו. הסיבה לנדידה המסיבית היא הקור הנורא בצפון אמריקה והאקלים המתאים, השורר באזורי הכינוס בחורף. יכולתם המופלאה לנווט ולנדוד, יחד עם המראה המרהיב שלהם, כשהם מכסים את גזעי העצים, מושכים למקום סקרנים מרחבי העולם.
הדנאית המלכותית היא פרפר גדול יחסית, שמוטת כנפיו מגיעה עד כ10 ס"מ. צבעיהם הבולטים הם צבעי אזהרה, המרמזים לטורפים כי כדאי להימנע מטריפת פרפרים אלה. יודעי דבר מספרים שהצמחים הרעילים, בני משפחת האסקלפיים, גורמים לריכוז של רעל בגוף הפרפרים. ציפורים שבמהלך האבולוציה לא למדו שעליהi להיזהר מפגיעתם הרעה, אכלו את הפרפרים ושילמו בחייהi. הדנאית, כרמש דםקר אינה מסוגלת לשרוד תנאי חורף קשים. את התקופה הזאת עליה להעביר במקום ממוזג, שאינו קר מדי, אך עם זאת לא חם מדי, במידה שתגרום לה להעלות את רמת חילוף החומרים, דבר המצריך את ניצול מאגר השומן בגופה. כמו כן, היא זקוקה לאספקה רצופה של מים ושל צוף, לחשיפה חלקית לשמש, ולהגנה מפני רוחות.
גלגל החיים
לקראת סוף ינואר, עם הגידול בשעות האור היומיות, מתעורר אינסטינקט הרבייה אצל הדנאיות. תהליך ההזדווגות מתחיל במרדף אווירי, שבסופו מצמיד הזכר את הנקבה בכוח לקרקע, רצוי בסבך עשבים, כדי להגביל את תנועתה, וממריא כשהיא תלויה מתחתיו, חסרת תנועה וחסרת אונים. השניים יישארו מחוברים על אחד הענפים הגבוהים במשך שעות, ולעתים במשך כל הלילה. הנקבות עוזבות ראשונות את אתרי מושב החורף, זמן קצר אחרי ההזדווגות, ויוצאות לחפש אתרים, להטלת הביצים, שמשקל כל אחת מהן 0.46 מ"ג, בדרך כלל אחת על כל צמח, כדי להקטין את התחרות בין הזחלים האחים. במשך חייה הקצרצרים יכולה הנקבה להטיל מאות ביצים, ולאחר ההטלה מסתיים מחזור חייה.
בשלב הבא נתלים הזחלים כשהם הפוכים על ענף מוסתר וכעבור 2015 שעות משילים את עורם פעם נוספת ומתגלמים. מתחת לנשל מתגלה מעטפת ירוקה מקושטת בנקודות ובפס זהב. זהו הגולם. במשך עשרה ימים עובר הגולם תהליך של מטמורפוזה: רקמות גופו מתפרקות ונבנות מחדש בצורת פרפר. זמן מה לפני יציאת הפרפר הופך קרום הגולם שקוף, ודרכו אפשר לראות את צבע כנפיו של הפרפר. לאחר יציאת הפרפר, הכנפיים רטובות ומקומטות, ועדיין אינן יכולות לשמש לתעופה. הפרפר דוחס לכנפיו נוזל הנמצא בגופו, והן מתייבשות תוך זמן קצר. מהביצים בוקעים זחלים יפהפיים שמיד מתחילים לזלול מכל הבא לפה
חיים מנדידה לנדידה
במהלך הנדידה צפונה ממשיך גלגול החיים של הדנאית: כמה דורות של פרפרים, החיים כחודש ימים, יבקעו, יגדלו כזחלים, יתגלמו, יהפכו לפרפרים בוגרים, יתרבו וימותו. הפרפרים שיגיחו בתחילת הסתיו הם אלה שיפתחו את דור הנדידה הבא. הם יגיעו לבגרות מינית רק באביב הבא, ותוחלת חייהם גדולה בהרבה משל קודמיהם: 96 חודשים. מונעים בצו נסתר מאיתנו, הם יתחילו לנדוד למקומות רחוקים, בהם לא ביקרו מעולם, בדיוק אותם מקומות אליהם נדדו אבותיהם הקדמונים.
לעתים האבולוציה מכתיבה הסתוות. לעתים ההיפך. כך למשל, בקיר התוכים שבפורטומלדונדו (Puerto Madonado) שבפרו. המוני תוכים המרפרפים בכנפיהם הססגוניות וצורחים בקולי קולות, מבריחים את העופות הדורסים. גם במסע הדנאית יש יתרונות להתקבצות ההמונית: משקלם הרב של הפרפרים על הענפים, עוזר להם להתמודד עם רוחות, והצפיפות שומרת על חום הגוף. עם זאת, ייתכן כי הסיבה העיקרית להתקבצות היא דווקא אחרת. אולי משום שאין הרבה אתרים העונים על דרישתם הקפדנית לתנאי מחייה אידיאליים.
נדידת הדנאית מתבצעת בגבהים של עד שלושה קילומטרים, תוך הסתייעות ברוחות ובזרמי האוויר. מהירות ההתקדמות המשוערת היא כ75 ק"מ ליום, אך יש גם דיווחים על פרפרים מסומנים, שקצב התקדמותם הגיע ל 129 ק"מ ליום! מהירות התעופה הממוצעת עומדת על כ 18 קמ"ש, והיא תלויה, כמובן, בגורמים סביבתיים כמו מהירות הרוח וכיוונה.
הייחוד שבנדידה זו הוא בעובדה כי הפרטים הנודדים מעולם לא ביקרו באתרי היעד לפני כן. יתר על כן פרטים אלה הם דור חמישי, בניניניהם, של אותם פרפרים שערכו בדיוק את אותו המסע שנה אחת לפניהם. מכאן, שאין ביניהם מורי דרך, שיובילו אותם למקומות מוכרים. איך הם יודעים לאן לנדוד? איך מנווטים לאורך מסע ארוך כל כך? איך עובר הידע הזה חמישה דורות ורק אז נמצא לו שימוש? אלה מהתעלומות הנפלאות של הטבע שעדיין לא נמצאו להן התשובות.
מהו הסוד של נדידת פרפרי המונרך?
אם חשבתם שמערכות הניווט בכלי הרכב המודרניים הם קדמת הטכנולוגיה העולמית טעות בידיכם. בעלי חיים רבים מצוידים בשורה ארוכה של מנגנוני ניווט מתוחכמים לא פחות, המסייעים להם לשמור על הכיוון, גם כאשר הסביבה משתנה. הסוד טמון במוח הפרפר, הקטן מראש סיכה, ואינו אלא פיסת רקמות זעירה: מקבץ של תאי עצב הטמון בראשו של חרק, שמשקלו כחצי גרם. ידוע כי האור חיוני לתפקוד השעון הביולוגי במוח הפרפר, כיוון שהוא שולט על חילוף החומרים ועל ה"אות" לנדוד. במחקר גילו החוקרים כי קרן האור האולטרהסגולית חיונית במיוחד לחוש ההתמצאות של הפרפר, משום שבעיני הפרפר יש קולטני אור מיוחדים הרגישים לקרינה אולטרהסגולית ואחראים על חוש התמצאותו של הפרפר. כאשר החוקרים התקינו בסימולטור מסנן קרינה אולטרהסגולית, הפרפרים הפסיקו לעוף.
האתרים בהם ניתן לצפות בפרפרי המונרך
שנם כמה מקומות הם ניתן לצפות ביצורים המופלאים הללו. המקום הנוח ביותר הוא השמורה הסמוכה לכפר הקטן אנגנגאו (Angangueo) שבמדינת מיצ'ואקאן (Michoacan), שהינה אחת המעניינות שבמדינות מקסיקו. בנוסף, תמצאו בה הרי געש, גייזרים, אגמים וכפרים ציוריים.
בחודשים ינואר ופברואר, מדי יום כמעט, יוצאים אל השמורה סיורים מודרכים ממקסיקוסיטי או ממורליה (Morella). לאחר כשעתיים של נסיעה בכביש אספלט משובח, מגיעים אל דרך משובשת יחסית, המטפסת אל הכפר זיטאקוארו ((Zitacuaro, שם חונים האוטובוסים הציבוריים ומשם יוצאים טנדרים לכיוון אנגנגאו, הכפר הבא. לאורך הדרך, הנוף יפהפה: הרי געש, שדות מעובדים, בתים חומי רעפים ושרידי יערות. הכפר, המזכיר מעט את ימי "המערב הפרוע", משנה את אורחותיו בחודשים דצמברפברואר. ילדים משוטטים ברחובות ומציעים את עזרתם. גברים העובדים בתורנות כמלווים, מסעדות ובתי מלון המנסים לעבוד ולהרוויח כמה שיותר, טרם עזיבת הפרפרים ועמם האורחים. אז ייכנס הכפר לתרדמת הקיץ.
במגרש החניה המאולתר עטים ילדים קטנים על המבקרים ומציעים להם למכירה, סיכות ראש בצורת פרפרים ושאר מזכרות מקומיות. מכאן יוצא שביל תלול אל מקום התצפית. זו עליה לא קלה. המבקרים נדרשים שלא להכניס מזון ולשמור על השקט. השביל מתפתל בין דוכנים קטנים ומסעדות מאולתרות. ניתן לעצור לרגע לאכול פירות יער חמצמצים אוֶקָסדייה מאכל בצקי ממולא בגבינה, תרד או פרחי דלעת ומטוגן בשמן עמוק. מומלץ להגיע לכאן באמצע השבוע ולא בסופו, כדי להימנע מהמולת המבקרים, הפוקדים את השמורה במספר גדל והולך. כעבור כחצי שעה של הליכה נראים בצד הדרך פרפרים מתים ואחר כך גם פרפרים חיים, הצמודים לצמחים, כעלים חורגים רבי צבע. גם במתים אסור לגעת. כמו כן, אין לצלם בעזרת מבזק. חוקי שמירת הטבע נוקשים, אם כי לדאבוני, אין המלווים המקומיים מקפידים על אכיפתם.
עוד רבע שעה של טיפוס ומגיעים לקצה מסלול המותר לטיול. למעלה, כך מספרים, מצויים ריכוזי פרפרים גדולים בהרבה, אך לשם אסור להיכנס, כדי לשמור על הפרפרים החיים שם, מטרדתם של המבקרים. למען הדורות הבאים. אולם גם כאן, המראה מרהיב. גזעי העצים מכוסים באלפי פרפרים הנראים כעלים רוטטים. לרגע הם יוצאים במעוף חגיגי, מכסים את השמים ושבים למקומם. לאחר שנרגעים מהמחזה המסחרר, זה הזמן לעקוב אחר פרפר בודד, לראות אותו נח לרגע על עלה ירוק, מוצץ צוף מאחד הפרחים, מרפרף בכנפיו ושב לעוף. יש משהו מרגיע במראה הזה של היצורים הענוגים, של הירק, של היער, של השקט ושל חוויית הכפר המנומנם אליו שבים בסיומו של המסלול.
האם הפרפרים בסכנת הכחדה?
במשך מיליוני שנים הם נודדים כאן. טרם שהגיעו בני האדם ליבשת האמריקאית. בשלב מסוים, מוקדם ממה שאנו יכולים לאתר, הם מצאו את הדרך להימלט אל מקום החיות האלטרנטיבי שבדרום. במשך שנים רבות, מדי חורף התכסו היערות שברמה המכסיקנית בצבעים הזוהרים. לימים, כשהגיעו לכאן בני האדם, הם ידעו לחיות בשלום עם היצורים היפהפיים, שבישרו על ראשיתה של תקופה חדשה. אולם בעשרות השנים האחרונות הולך ופוחת מספרן הכולל של הדנאיות בצפון אמריקה. ניתן רק לשער מהן הסיבות לצמצום האוכלוסייה עד כדי %10, וקיימות כמה תיאוריות: בצורת בת חמש שנים במערב ארה"ב, צרעה טפילה או וירוס קטלני שתקפו וחיסלו אוכלוסיות שלמות, או שמא שינוי טבעי בגודל האוכלוסייה, שהיא תופעה מוכרת בממלכת החרקים. הפרפרים הללו רגישים במיוחד לשינויים קיצוניים במזג האוויר ומתברר כי גם ברמת מקסיקו, הנעימה בדרך כלל, מזג האוויר עלול להיות קטלני. להערכת החוקרים מתו בסערת חורף חמורה, שהשתוללה בשנת 2002, מספר דמיוני כמעט של 220270 מיליון פרפרי מונרך. כ %75%80 מכלל האוכלוסייה. החוקרים גורסים אמנם כי לא סביר שאירוע יחיד יביא להכחדת המין הזה במקסיקו, אך הידלדלות משמעותית באוכלוסייתם מותירה את הפרפרים פגיעים עוד יותר לאירועי מזג אוויר, למחלות ולכריתת היערות המתמשכת באזור.
למרבה הצער, השטחים הטבעיים אליהם נדדו הפרפרים בעבר, הולכים וקטנים, בעיקר בשל התיישבות חקלאית וברוא מסיבי של היער. לאט לאט הצטמצמו שטחי הכינוס החורפי של הפרפרים, לכדי שרידים המפוזרים בין חוות, בתים, שדות מרעה ועצים מנוונים, וזאת אף באזורים שהוגדרו כשמורות טבע. עיקר הבעיה הוא, שהממשלה הפקיעה שטחים מחקלאים מקומיים מבלי לפצותם בשום צורה, מה שעורר את כעסם והביאם להתעלמות מוחלטת ומופגנת מהאיסור על כריתת עצים בתוך השמורות.
עדיין מדובר במיליונים, שבחודשי השיא, ינוארפברואר, מכסים את ענפי העצים בכסות מרהיבה של צבעים לוהטים. מעת לעת, כשקרני השמש מבצבצות מבעד לעלים, יוצאים הפרפרים במעוף מרהיב שמכסה את השמים במראה הדומה לרגע לנשירה המונית של עלי שלכת. יש המדמים את הלהקות לעננים צבעוניים. הדבר המרשים ביותר בתצפית על דנאיות הוא הזמזום שהן משמיעות במעופן.
כתב: ד"ר גלעד (גילי) חסקיןנדידת בעלי החיים - מאמרים נוספים