הראני נפלאות
נדידת הזברות בבוצואנה
הסיבוב המסוכן של הזברה המצויה
מדבר בוצואנה - אפריקה
10 יוני 2014
© נשיונל גיאוגרפיק ישראל
הסיבוב המסוכן
נדידת הזברות בבוצואנה צולמה על ידי צלמי נשיונל ג 'יאוגרפיק דריק ובוורלי ז'ובר. הם מתעדים קבוצת משפחות מצטרפות יחדיו לעשות את הסיבוב המסוכן, מסע זה יכול לגבות מחיר מאמהות הזברה הצעירות.
נודדים רחוק
עדר של זברות נודד לאורך יותר מ-500 קילומטרים מנמיביה לבוצוואנה - רחוק יותר מכל יונק אחר באפריקה המזון והמים באפריקה באים והולכים עם עונות השנה, ובעלי החיים בעקבותיהם. הסרנגטי (Serengeti) הוא האתר למאורע שרבים מתארים כנדידה הדרמטית ביותר, עם עדרים עצומים, המונים מיליוני בעלי חיים - כ-750,000 זברות, 1.2 מיליוני גנואים, צבאים ואנטילופות – אשר עוברים מאזור נגורונגורו (Ngorongoro) שבדרום טנזניה למסאי מרה (Masai Mara) בדרום קניה ושבים בעקבות הגשמים.
אך בכל הקשור בצעידה הארוכה ביותר מנקודה אחת לאחרת, לאפריקה יש שיאן חדש. הנדידה הזאת, אשר נצפתה במשך שנתיים רצופות, אינה מונה המוני משתתפים כמו זו שבסרנגטי אלא מבוצעת על ידי אלפים בודדים של זברות מצויות (Equus quagga). עם זאת, מתברר כי החיות הללו עוברות יותר מ-500 קילומטרים בקו ישר, במסע הלוך-חזור דרך נמיביה ובוצוואנה (בסרנגטי החיות עורכות יותר פיתולים בדרכן לפני החזרה, כך שרגליהן נוגעות ביותר קרקע, אך המרחק בין שני יעדיהן של הזברות גדול יותר).
מעבר ישיר
"כיוון הנדידה, אשר כמעט אינו סוטה מציר צפון-דרום, הוא יוצא דופן," מספר ראש המחקר רובין נאידו, מדען שימור בכיר בקרן חיות הבר העולמית (WWF). אך נתגלתה הפתעה אף גדולה מזו: "המרחק שעשו הזברות הללו הפתיע את כל המעורבים במחקר, ובהם גם האנשים המכירים את שימור חיות הבר באזור," הוא אומר. "אף אחד לא ידע שמשהו בסדר גודל כזה, עם כיסוי כה רב של קרקע, מתרחש."
לדברי נאידו, צוות המחקר בנמיביה, המורכב ממדענים מ-WWF וממשרד התיירות והסביבה של נמיביה, חשד שמאחורי הזברות הללו מסתתר סיפור מעניין, "משום שהיה נראה כי בעונה היבשה הן פשוט מופיעות במישורי ההצפה של השימור הקהילתי של סלמבלה (Salambala), שבהם ישנם מקורות מים קבועים, ואז נעלמות בעונה הרטובה."
עצם נדידת בעלי החיים עם הגשמים לא היה הפתעה כשלעצמו, "אך לא היה לנו שמץ של מושג כי החיות התרחקו כל כך מנמיביה," מסביר נאידו. אותם בעלי החיים שצוותו צפה בהם בנמיביה תויגו בקולרי לוויין על ידי ביולוגים מארגון "פילים ללא גבולות" מעבר לנהר צ'ובה (Chobe) בבוצוואנה. כאשר הצוותים חברו יחדיו הם הבינו את קנה המידה המרשים של המסע.
"מהמחקר המקדים שלנו עולה כי היו יעדים דומים חלופיים בעונה הרטובה שהיו קרובים יותר למיקום הזברות בעונה היבשה – אך הזברות לא פקדו אותם," אומר נאידו. מדוע החיות לא בוחרות במסע יעיל יותר? מחקר עם יונקים נודדים אחרים הראה שדורי דורות של בעלי חיים דבקים באותם הנתיבים. למשל, מספר אקולוג הפרסתנים מארק הבלווייט מאוניברסיטת מונטנה, "יש בידינו עדות כי האנטילוקפרה במערב ארצות הברית נדדה באותם הנתיבים במשך יותר מ-6,000 שנים. זאת ככל הנראה תוצאה של הנוף והעברת ידע בין בעלי חיים חברתיים." לדברי נאידו, ייתכן כי קיים גם בסיס גנטי למסורות מעין אלה. אך יידרשו שנים נוספות של ניטור הזברות כדי להבין מה מניע אותן, הוא אומר, "כדי לקבוע האם אותם היעדים ואותם המסלולים אכן משמשים אותן מדי שנה בשנה."
כתב: ג'ניפר ס' הולנד, נשיונל ג'יאוגרפיק
קול קורא לנדוד
זברות שוברות שיאים באפריקה
הקריאה לנדידה הגדולה
11 יוני 2014 © ynet Animals
גוגל בנדידה
חוקרים גילו בעזרת משדרים לווייניים כי הזברות בנמיביה הן החיות היבשתיות שנודדות למרחק הגדול ביותר בחיפוש אחר מזון. מה הקשר בין מיעוט הגשמים להמלטות מאוחרות של עגלי הגנו ולנדידה הגדולה? ויש גם אתר חדש שמספק הצצה בזמן אמת על תנועת העדרים הגדולים בסיוע גוגל, טייסים ומטיילים. חוקרים הצליחו לתעד נדידה חדשה וארוכה ביותר של חיות בר באפריקה, לאחר שעקבו אחרי זברות שנדדו למרחק של כ-500 קילומטרים בין נמיביה לבוצואנה. המחקר פורסם לאחרונה בכתב העת המדעי "Oryx". החוקרים של קרן הטבע העולמית (WWF) בשיתוף משרדי ממשלה בנמיביה וגופי שימור נוספים, ניהלו בשנתיים האחרונות מעקב אחרי שמונה זברות מצויות באמצעות קולרים עם משדרי לוויין במהלך נדידתן.
שברו את שיא הנדידה
קבוצת הזברות היו חלק מאלפי זברות שנדדו בין נמיביה לבוצואנה שוב ושוב במשך מספר חודשים בעקבות חיפוש אחר מזון. לטענת החוקרים, הזברות שברו את שיא מרחק הנדידה של היונקים הגדולים בסרנגטי בטנזניה, במהלכו נודדים גנו, צבאים ויונקים גדולים אחרים מטנזניה לעבר שמורת המסאי מארה בקניה למרחק של כ-800 קילומטר. החוקרים הדגישו כי הזברות לעומת היונקים הגדולים בסרנגטי, לא מתמהמהות במסען בחיפוש אחר מקורות מזון, אלא נודדות מנקודה אחת לשנייה במסלול ישיר. מרחק של 250 קילומטר לכל כיוון.
הנדידה הגדולה של מליוני חיות בעקבות המזון העשבי המושפע ישירות מתנאי האקלים מהווה את אחד המשאבים הכלכליים הגדולים למדינות באפריקה המסתמכות על תיירות כמקור הכנסה יציב לכלכלות המקומיות. "חיות הבר באפריקה סובלות מאיומים רבים, החל מציד בלתי חוקי, פיתוח חקלאות וגידול באוכלוסיית בני האדם שמתפשטת למקומות חדשים ובשנים האחרונות נוספו לכך כוונות לפיתוח כביש שעלול לחצות את הסרנגטי או הקמת מפעל מלח גם בו מקננים כמעט כל הפלמינגו במזרח אפריקה", אומר ל-ynet שלמה כרמל, מנכ"ל חברת "עולם אחר" ומדריך טיולים שמוביל טיולי ספארי לאפריקה מזה שנים רבות.
העיכוב בהמלטות ישפיע על הנדידה?
"הנדידה מתרחשת כל הזמן כי בעלי החיים בתנועה ועוברים ממקום למקום. 'הנדידה הגדולה' מכונה כך כי חיות הבר עוברות במסות עצומות מהסרנגטי למסאי מארה ואז למעשה אזור הסרנגטי מתרוקן מעדרי גנו גדולים של למעלה ממיליון וחצי פרטים, מאות אלפי זברות ומאות אלפי צבאי תומסון. אחריהם מגיעים הטורפים שניזונים ממאות אלפי פרטים חלשים שלא מצליחים לשרוד את המסע המפרך". כרמל מטייל באפריקה מזה כ-30 שנה ולדבריו, התגלית על נדידת הזברות היא מרשימה במיוחד. "להבדיל מהזברות, הגנו "מריחים" את הגשמים והולכים בעקבותיהם. "הם יכולים לעבור ביומיים מרחק של כ-100 קילומטר ולפעמים עושים זאת במעגלים, מתקדמים וחוזרים לאחור, הולכים סחור סחור עד שמוצאים אזורים עשביים לאכול מהם, לכן למרות שהם נודדים מרחק רב יותר, הם לא עושים זאת באופן רציף כמו הזברות", הוא אומר.
"הצבאים והזברות ניזונים מאותו סוג עשב, אך הם מסתדרים יחד כי כל אחד מעדיף חלק אחר בצמחייה", הוא מציין ומסביר כי השנה חל איחור בעונת ההמלטות של הגנו. "בדרך כלל אלפי עגלי גנו מגיעים לעולם בחודש פברואר והשנה הכל התאחר במספר שבועות". לדברי כרמל, בשנים האחרונות הנדידה של אוכלי העשב במזרח אפריקה עוברת שינויים הנובעים בעיקר מהאקלים השורר באפריקה. לטענתו, הנדידה הגדולה צפויה להתרחש באיחור אלגנטי של כחודש וחצי. "היו פחות משקעים באפריל ומאי, לכן העדרים לא עזבו את הסרנגטי כל כך מהר. אנו מעריכים כי השנה מרבית הנדידה תהיה באזור טנזניה ולכן אנחנו גם נערכים להתמקד בה בכל הנוגע לטיולי קבוצות מיוחדים במהלך אוגוסט וספטמבר כדי לפגוש מקרוב את מאות אלפי חיות הבר".
עוקבים אחרי העדרים בעזרת גוגל
המרדף אחרי בעלי החיים במטרה לראותם מקרוב בנדידה מציב אתגר לא פשוט לחברות הטיולים ברחבי העולם. כדי להתמודד עם הרצון של המטיילים שמוציאים סכומי כסף לא מבוטלים לטיולי ספארי לצפות בכמה שיותר בעלי חיים בזמן הקצר ביותר. לאחרונה השיקה חברת תיירות מארה"ב אתר ואפקליציה בשם "HerdTracker", המציגים מפה בשידור חי של נדידת העדרים הגדולה השנה. מעין waze חייתי כדי להגיע בזמן לעדרי הענק. מי מספק את המידע? טייסים שטסים מעל הסרנגטי והמסאי מארה, בשיתוף עם מדריכי ספארי בשטח, דיווחים מפקחי הפארקים הלאומיים בטנזניה וגופי תיירות בקניה בשיתוף עם מטיילים באזור, יוצרים פעם בשבוע תמונת מצב אחרי מיקומם של העדרים הגדולים וניתן גם להתעדכן בבלוג היומי.
אך לא כולם שמחים נוכח התיעוד של חיות בר, שחלקן בסכנת הכחדה ופרסום מיקומן בטבע. באתר החדשות של רשת CBS בארה"ב דווח כי בעקבות פרסומים אחרונים על צילום קרנפים וטיגריסים נדירים, ציידים בלתי חוקיים ישתמשו בפרסומים ברשתות החברתיות ויצליחו להשתמש בנתוני התיוג הגיאוגרפי של כל תמונה שצולמה במכשיר סלולרי חכם ובמצלמות. חלק מהגולשים קראו לכל מי שמצלם חיות בר נדירות לנטרל את אפשרות התיוג בעת צילום תמונות. ובחזרה לזברות פורצות הדרך. בקרן הטבע העולמית מציינים כי למרות התגלית הבלתי צפויה והמשמחת, אוכלוסיות רבות של זברות ברחבי אפריקה עדיין נתקלות במחסומים מעשי ידי אדם בנתיבי הנדידה שלהם, בעיקר בדמות גדרות. לדברי הארגון, עדיין דרוש מחקר לטווח ארוך כדי לאשר באם מדובר בנדידה שנתית וקבועה, או שמדובר בקידוד גנטי או במנהג חברתי שמועבר מהאמהות לצאצאים.
כתב: ידיעות אחרונות - ארז ארליכמן
נדידת בעלי החיים - מאמרים נוספים
