הראני נפלאות
נדידת הקאריבו
אייל הצפון של אלאסקה
אלאסקה
03 מרץ 2016 
© Arctic Cicle
נדידת הקאריבו - אייל הצפון של אלאסקה
הקאריבו הינם היונקים הגדולים הרבים ביותר בשמורת הטבע הארקטית. שני עדרים מתלהקים שם: עדר פורקיופיין (הקרוי על שמו של נהר באותו שם) ועדר הארקטי המרכזי. שמורת הטבע הלאומית הארקטית נמצאת בטווח העיקרי של עדר פורקיופיין, המונה כ- 152,000 פרטים, ועל הפריפריה שבטווח של עדר הארקטי המרכזי הקטן עם 23,400 פרטים. במהלך השנה, הקאריבו עובר שבעה שלבים ברורים של פעילויות, כמה מהם כוללים נדידה ארוכה.
נדידת האביב
נדידת האביב מתחילה בתחילת מארס כשעדרי הקאריבו נסחפים בהדרגתיות לעבר הגבולות הצפוניים של אזורי החורף שלהם. העדר עוקב אחר שלושה מסלולים מרכזיים אל המדרון הצפוני אל האזור החורפי המרכזי שבאלסקה ובטריטוריית יוקון: הריצ'רדסון, בארן, וההרים הבריטים; התוואי "אולד קרואו ראוט" ("דרך העורב הקדום" - הקרוי על שמו של צ'יף אינדיאני שעזר בהקמתו - "קרואו-מאי-אי-ווק") , החוצה את נהר פורקיופין ("דרבן") סמוך להתנחלות "אולד קרואו" וממשיך צפונה דרך המישורים, מעל ההרים הבריטיים ודרך עמק פירת; והכפר הארקטי / מסלול טווח הדרום ברוקס שחוצה את המזלג המזרחי של נהר צ'נדלר, שינג'ק, ונהרות קולין העליונים ועוקב אחר נהר פירת לתוך קנדה, בנקודת ההתחברות לתוואי הישן "קרואו".
צילום : USFWS - Pacific Region
חשיבות דור ההמשך
הקאריבו מתפצלים לקבוצות הנודדות בזמנים שונים. נקבות בהריון יחד עם עופרים בני שנה וכמה נקבות עקרות הן הראשונות להגר; ואחריהן הזכרים והמתבגרים הנותרים. בשלהי חודש מאי הקבוצה של הנקבות בהריון מגיעה אל המדרון הצפוני, בעוד שהאחרים מגיעים כמה שבועות לאחר מכן.
ההמלטה מתרחשת במהלך השבוע האחרון של חודש מאי ובשבועיים הראשונים של יוני למרגלות ההרים ובמישור החוף שבין הנהרות הולההולה ובאבייג', ובאזורים אשר בדרך כלל נקיים משלג בתחילת יוני. הקאריבו אינו מתחלק באופן שווה על פני השטח; במקום, הם מתכנסים במיקומים מוגבלים יותר המשתנים משנה לשנה. קיימת רמה גבוהה של סינכרון בעיתוי ההמלטות, תיאום זה כנראה תוצאת הסתגלות על מנת להפחית אפשרויות טריפה על ידי 'הצפה' של הטורפים - בעיקר דובי גריזלי, זאבים, ועיטמים זהובים מדי פעם. כלומר, במשך תקופה קצרה, העגלים מצויים בשפע רב, הרבה יותר מאשר הטורפים מסוגלים להרוג. זה מאפשר לרוב העגלים להתפתח ולהגיע למצב שבו הם יכולים לברוח. העגלים מסוגלים לעמוד ולינוק בתוך שעה או שעתיים לאחר הלידה, ותוך 24 שעות הם יכולים לעקוב אחרי אמהותיהם ואפילו לרוץ למרחקים קצרים. נקבות רבות עם עגלים מתלהקות לקבוצות הנקה קטנות, קבוצות אלה נעות באיטיות דרך מסלול ההמלטה, שם הן רועות, תוך העדפת צמחי כותנה טריים.
<צילום : peupleloup
איך נפטרים ממזיקים באיזורי הקור של אלאסקה
כשם שהיתושים יוצאים בסוף יוני ותחילת יולי, עדר הקאריבו נאסף במצבורים עצומים של לאחר ההמלטה, לפעמים מגיעים למספר של עשרות אלפים. לדוגמה, בשנת 1987, מעל 93,000 קאריבו התאספו בקבוצה אחת דרומית למפרץ קמדן. הקאריבו מחפש אזורים שבהם רוחות וטמפרטורות קרירות בכדי להפחית את ההטרדה על ידי היתושים, וכאשר אין רוח, מהלך קאריבו בהתמדה. הרוחות הקרות מאפשרות הקלה מהיתושים הטרדניים ומתירים לקאריבו לנוח ולרעות בחופשיות.
עד אמצע-סוף יולי רוב הקאריבו (של פורקיופיין) עברו כבר את מישור החוף ובדרכם לעבר הגבעות וההרים. למרות שלעיתים חלק מהעדר נשאר על המדרון הצפוני לתקופת החורף, הם בדרך כלל נודדים דרומה ומזרחה לקנדה. כשהם נשארים על המדרון הצפוני, הם בדרך כלל מתרחקים מערבה מאזור 1002 ומתחברים אל עדרי הקאריבו הארקטי המרכזי.
כשכמות היתושים יורדת, הקאריבו מתחיל להתפזר, ומוטרד רק על ידי שני מזיקים-חרקים אחרים זבוב הבקר ואסטרית הצאן. נקבת זבוב הבקר, הנראית כמו דבורה צהובה ושחורה קטנה, מטילה את ביציה בתוך הפרווה של הרגליים או בטן של קאריבו. הזחלים יבקעו בקרוב, ב"מאורה" מתחת לעור, ויטפסו אל הגב. שם הם יתגלמו לחביונות ויחתכו פתחי נשימה. הקאריבו בדרך כלל נושא עליו כמאה זחלים. רק עד מאי ויוני של השנה הבאה הזחלים יחתכו פתחי יציאה ויזחלו החוצה ומשם יפלו לקרקע על מנת להתפתח לזבובים בוגרים.
צילום : peupleloup
זחלי אסטרית הצאן פוקדים את נחירי הקאריבו. עוברים דרך מעבר האף ומתמקמים בכניסה אל הגרון. לקראת האביב הזחלים יגדלו למסה גדולה מאד עד כדי כך שהם מסוגלים להפריע לדרכי הנשימה של הקאריבו. תגובת הקאריבו לזבובים שונה מזו של היתושים, כאן מדובר בטפילים חזקים יותר, שאינם נרתעים מרוח ומקומות קרים. במקום זה, הקאריבו עומד, הראשים מונמכים, התראה על התקרבות הזבובים. במהלך חודש יולי ובתחילת אוגוסט, ניתן לראות קאריבו מנידים בראשם באלימות, רוקעים ברגליהם, ואף רצים בפראות מעל הטונדרה, ללא סיבה נראית לעין; הם מבקשים להתחמק מהזבובים הטפילים. עונת הזבובים מלווה אחריה בחודש של הפוגה, שבו הקאריבו יכול לאכול באין מפרע.
נזיזת הסתיו
הנדידה בסתיו יכולה להתחיל בכל עת החל בסוף אוגוסט עד אמצע אוקטובר, בה הקאריבו מתחיל לנוע דרומה בדרך כלל. הגירה זו תשא את קאריבו 100-300 קילומטר דרומית לאזור הדרומי של הרכס ברוקס, בקרבת הכפר הארקטי, אלסקה, אל תוך דרום ריצ'רדסון והרי אוגילבי שבטריטוריית יוקון. הקאריבו אוכלים לשובע כשהם נעים דרומה; הזכרים יצטרכו מאגרי אנרגיה עבור תקופת הייחום וכולם יצטרכו מצבורים אלו בחורף. בשלב זה, הזכרים משירים את מעטה הקטיפה מהקרניים שלהם ע"י שפשופם בעצים ובשיחים. הם גם הופכים יותר ויותר אגרסיביים, העוסקים במשחקי אימונים קצרים.
צילום : peupleloup
הן עדר הפורקיופיין ועדר הארקטי המרכזי הינם בריאים מבחינה ביולוגית. לאחר תקופה ארוכה של יציבות בסביבות 100,000 פרטים, העדר פורקיופיין החל לצמוח בהתמדה במהלך 1970 ותחילת 1980 והגיע לכדי 180,000 פרטים בשנת 1989. העדר החל להתצטמצם ולרדת במהלך סדרה של חורפים קשים, והגיע ל- 160,000 בשנת 1992. בשנת 1994, החלו למספר את הפרטים בעדר הקאריבו, ומספרם הגיע לכדי 152,000, מצבו הפיזיולוגי של הקאריבו היה מצוין והישרדות העגל "אחרי-החורף" השתפרה בהשוואה לשנת 1980.
העדר הארקטי המרכזי גם גדל במהלך 1970 ו - 1980 מ -6,000 בשנת 1978 לכדי 23,400 בשנת 1982. הצמיחה המהירה נעצרה בשנות - 1980 המאוחרות, עם זאת, העדר עכשיו נראה יציב. המלטות והישרדות נמוכות יחסית של עגלים בשנים האחרונות עשויות לנבוע כתוצאה ממזג אוויר החורפי הקשה אשר גם החליש את אוכלוסיות האייל הקורא וכבש הדאלי באזור הארקטי המרכזי. אפשר גם כי עדר הארקטי המרכזי מתקרב לגבול יכולת הקיום הביומאסית באזור.
תרגום מאנגליתנדידת בעלי החיים - מאמרים נוספים
