הראני נפלאות
מסעם של דגי הסלמון
דגי הסלמון נתקלים באויבים רבים בדרכם חזרה אל המקום שבו בקעו.
אלסקה
28 אוגוסט 2012
© מסע אחר
לאורן הזהוב של קרני שמש אחרונות התיישבנו בקרבת נהר צ'ילקוט (Chilkoot) לשעה קלה של B&B. בטרמינולוגיה של טיילי אלסקה, B&B הן ראשי תיבות של Beer & Bears, "בירה ודובים", השלב הנינוח שבו כבר ראיתם וצילמתם את הדובים מכל צד ואתם מתיישבים בניחותא עם בירה צוננת וצופים בדובים המשחקים לפניכם. אבל הפעם לא הדובים היו כוכבי ההצגה אלא דווקא המזון שבאו לצוד – דגי סלמון השבים אל שפך הנהר שבו בקעו מהביצים לפני כחמש שנים.
נדידת הסלמון הגדולה
זאת הייתה נדידת הסלמון (salmon run) הראשונה והגדולה של השנה – הגל הראשון, שנמשך ימים ספורים בחודש יוני, של להקות עצומות של סלמונים המגיעות להטיל את הביצים שמהן יבקע הדור הבא. אנחנו שתינו בירה, והדובים חגגו עם סושי מאולתר. אבל אנחנו והדובים לא היינו היחידים שחיכו לסלמונים בשפך הנהר. על הגדה ניצבו שורות של דייגים עם חכות מתוחכמות ושלפו מהמים קילוגרמים מפרכסים של דגים שבשרם אדום. גם בתוך המים המתינו לדגים סכנות.
מהגדה יכולנו לראות את להקות הדגים ששטו כעננה שחורה מתחת לפני המים, כשמדי פעם התחוללה מהומה גדולה, מאות זנבות פרפרו בבהלה, ותמיד היה סלמון ביש מזל שהפסיד במשחק ונלכד בשיניו החדות של אריה ים. זה לכד את הסלמון בנקל, נעץ בו את שיניו וריטש את גוף הדג אגב טלטול אלים ומדמם.
ממעל צרחו שחפים שריחפו בגובה נמוך מעל פני המים וצללו בזריזות מדהימה אל פיסות הדג האדומות הנפלטות מפי הארי. אחר כך הגיעו עיטמים ודורסים אחרים כדי להשלים את הזלילה הגדולה. בעודנו מתענגים על בירה ופיסטוקים היינו עדים לנקודת השיא במלחמת הקיום של הסלמון נגד אויביו המרובים: דייגים בני אנוש, דובי גריזלי, שחפים ועיטמים, כלבי ים ואריות ים וספינות דיג מסחריות שהתנודדו באופק, שולות מהאוקיינוס טונות של סלמונים נחשקים.
צילום: רמי גלבוע
סוף טרגי או התחלה אופטימית?
בשביל הדובים ואריות הים הסלמונים הם טרף נחשק, זמין ומשביע. בעיקר נחשבות הנקבות, שהדובים משספים את בטנן וטורפים בשקיקה את אלפי הביצים האדומות שהן נושאות. בשביל הסלמונים שאיתרע מזלם אלה מפגשים טרגיים שמסיימים את חייהם בדקה ה-90, רגע לפני שהם מטילים ומפרים ביצים שמהן יבקע דור חדש של סלמונים. זו התבוננות רגשית ברמת הפרט הנטרף, אבל אפשר לראות בהתגודדות הטורפים בשפך נהר צ'ילקוט עדות להצלחת כלל משפחת הסלמוניים (Salmonidae), המשגשגים ומתרבים נגד כל הסיכונים והאויבים.
רובנו מכירים את הגרסה הנחותה של הסלמון – נתח בשר ורוד ורכרוכי של דג שבילה את חייו בבריכות מלאכותיות וסיים אותם במגשית קלקר זעירה. אבל מי שזכה לעקוב אחר הסלמון במעלה הנהרות האדירים של אלסקה וקנדה מבין שמדובר בחיית פרא נועזת ונחרצת, שכל חייה מכוונים למטרה אחת – לשרוד את המסעות הארוכים בנהר, להעביר כמה שנים במרחבי האוקיינוס, ואחר כך לחזור במעלה הנהר ולהטיל או להפרות ביצים במקום הולדתה.
חיי הסלמון עלולים להסתיים במלתעות הגריזלי או בגלילת סושי, אבל הם מתחילים במקורות המבודדים של נהרות אלסקה וקנדה ובאגמי קריסטל. שם הנקבות מוצאות מקום להטיל, בדרך כלל על מצע חצץ, במקום שבו תנאי זרימת המים והטמפרטורה מתאימים להטלת הביצים. הנקבה חופרת בקרקעית גומה רדודה ומטילה לתוכה כ-3,000 ביצים, אותן ביצים המוכרות לנו (ולדובי הגריזלי הרעבתניים) כמעדן דמוי קוויאר. זכר אלמוני, או כמה זכרים, מפרישים את זרעם מעל לגומה. לאחר כשלושה חודשים בוקעים מהביצים המופרות כ-400 דגיגונים שאורכם כ-2.5 סנטימטרים.
צילום: רמי גלבוע
הם יבלו בנהר שנה עד שלוש שנים, ויגדלו עד לאורך של כ-20 סנטימטר. לקראת צאתם לאוקיינוס יבלו פרק זמן המשתנה ממין למין בשפך הנהר, ובמהלך התקופה הזאת גופם יתאים את מערכותיו ליציאה אל מי האוקיינוס המלוחים. מתוך 3,000 הביצים שהטילה הנקבה רק עשרה סלמונים צעירים יצאו אל מרחבי האוקיינוס. בים הפתוח יבלו בין שנה לארבע שנים במפרץ אלסקה הרגוע או בים ברינג הקפוא והסוער.
כדגי טרף ניזונים הסלמונים מדגים קטנים ומסרטנים. הם צוברים קילוגרמים ומתארכים, ומנסים לחמוק מכלבי הים ומאריות הים, מלווייתנים קטלנים ומדייגים מסחריים. מעריכים שהסלמונים שוחים אלפי קילומטרים ברחבי האוקיינוס, ואז מופעל מנגנון הרבייה הקדמוני המושך אותם בחזרה אל שפכי הנהרות הגדולים.
צילום: רמי גלבוע
מלך הנהר והמחבת
איש אינו יודע בוודאות כיצד הסלמון מנווט את דרכו מהאוקיינוס הגדול אל המקום המדויק שבו בקע לפני חמש-שש שנים. ככל הנראה יש כאן שילוב של שימוש בשדה המגנטי של כדור הארץ ובחוש הריח. ריחות המקום שבו היא עצמה בקעה מהביצה צרובים במוחה של הנקבה, וכך היא חוזרת אליו – זאת בתנאי שהנהר לא זוהם ולא נחסם בסכר, ושלא צמח סביבו מפעל תעשייתי המשבש את מאזן הריחות והזרמים. למרות השנים שחלפו מאז שהסלמונים עזבו את מקום הולדתם, ולמרות קצב התיעוש המתגבר, מעריכים כי מרבית הסלמונים באלסקה מוצאים את המקום שבו בקעו.
גלי החזרה של הסלמונים לנהרות מכתיבים את קצב החיים באלסקה (ראו "מסע אחר" 233, פברואר 2011). הראשונים שמגיעים הם קינג סלמון (Oncorhynchus tshawytscha, אלתית גמלונית) המדהימים, 25 קילוגרם ויותר של בשר אדום ומשובח בצורה יוצאת מן הכלל.
הקינג הוא דג חזק ופראי, וכדי לצוד אותו יש להיערך לקרב ארוך ומתיש, אבל בסופו של דבר – הוא מלך הנהר והמחבת. הקינג מגיע לאלסקה בחודשים מאי-יוני, ובשאר חודשי הקיץ יש עוד גלים שבהם מגיעים מיני הסלמונים האחרים: אלתית כסופה (Oncorhynchus kisutch), אלתית דבשתית (Oncorhynchus gorbuscha) ואלתית אדומה (Oncorhynchus nerka). הגעת הסלמונים היא הנושא המדובר ביותר באלסקה בחודשי הקיץ, באמצעי התקשורת ועל כוס בירה בפאב השכונתי.
גם הדייגים המסחריים יודעים מתי מגיעות הלהקות אל החוף, והם ממתינים להן בכניסה למצרי הים ובנקודות אסטרטגיות. רגולציה חמורה של משרד הדיג והציד הפדרלי מגדירה בדיוק היכן מותר לספינות הדיג לפעול, כמה טונות מותר להן לדוג, וכמה זמן – בפרק זמן המוגדר עד הדקה המדויקת. ראינו את הספינות עומדות במצרי צ'ילקוט, רשתות הענק מוכנות לפרישה מהירה, ומערכות סונאר מסייעות באיכון להקות הדגים.
לפניהן בדיוק תשע שעות מאושרות לדיג, חלון הזדמנויות שאסור להחמיץ. ספינות הדיג אינן מבזבזות זמן על הובלת הדגים אל החוף. לצורך זה יש ספינת תובלה האוספת את השלל מספינות הדיג אל מפעלי העיבוד הסמוכים. הזמן קצוב והחיים יסתיימו בעוד שעתיים! הרגולציה הקפדנית מאפשרת קיום שפע של סלמונים בצפון האוקיינוס השקט, מול חופי אלסקה ובריטיש קולומביה שבקנדה. המצב פחות טוב באוקיינוס האטלנטי, שבו ניכרת הידלדלות חמורה בכמות הסלמונים
צילום: ג'ונתן ארמסטרונג
אתלטיקה קשה
רבבות סלמונים שוחים מדי שנה אל הארץ המובטחת ומגיעים אל שפכי הנהרות. בקרבתם הם מתאימים את מערכותיהם הפנימיות לשהייה במים מתוקים. מרגע שהם נוטשים את האוקיינוס חדלים הסלמונים לאכול, והם חיים על מצבורי השומן והחלבון שאגרו בשנות חייהם. זאת גם הסיבה שהדייגים מנסים ללכוד אותם ממש בתחילת מסעם לאורך הנהר, כאשר בשרם מוצק וטעים ביותר.
יצאנו לנהר ראשן (Russian) שבחצי האי קינאי (Kenai) לראות את בני המזל שמצליחים להגיע אל הנהר ומתחילים במסעם נגד הזרם. קל לדבר על "מסעם" של הסלמונים, אבל צריך להיות שם כדי להבין את גודל האתגר. הדרך עלולה להיות תובענית וטובענית כאחד. נהר ראשן הוא נהר קצר יחסית, כ-20 קילומטר בלבד. הסלמונים השוחים במעלה הנהר יוקון (Yukon) בקנדה, למשל, עשויים לשחות יותר מ-2,000 קילומטר רק כדי להגיע לנקודת ההטלה.
לעומת זאת האתגר העומד בפני הסלמונים בנהר ראשן הוא שיפוע הנהר התלול, הכולל סדרת מפלים שוצפים. קשה להאמין שבעל חיים כלשהו יכול לשחות שם נגד הזרם. בצעידה קצרה הגענו אל אחד המפלים הגבוהים ביותר בנהר. הסלמונים מתגודדים בהמוניהם למרגלות סדרת המפלים, צוברים כוח לקראת האתגר הספורטיבי.
אחד-אחד הם מזנקים במעלה הזרם, מנסים לשחות בין בריכות רגועות ולפרפר במעלה סלעים חלקים. את מדרגות הסלע הגדולות לא יוכלו לעקוף, והם מנתרים מעליהן באוויר, מזניקים את גופם השרירי מתוך המים. רוב הניסיונות נכשלים, והדגים נוחתים באמצע המדרגה שגובהה שלושה-ארבעה מטרים, נסחפים מטה ומזנקים שנית, נדחפים מכוחו של דחף קדום ורב עוצמה.
בוקר שלם ישבנו למרגלות המפלים השוצפים, מהופנטים מהמחזה המדהים שפרשו בפנינו הסלמונים הנמצאים בשבועות האחרונים של חייהם. מתוך שישה סלמונים שפתחו במסעם חזרה אל נהר המוצא שלהם רק שניים יגיעו למקום ההטלה הנכסף. בשלב זה עורם כבר האדים מזקנה, גופם מעוות ומצולק, אבל כל נקבה תטיל כ-3,000 ביצים שיתחילו את מחזור החיים הבא, וכאן בא לסיומו תפקידן עלי אדמות. יש סלמונים העוברים שניים או שלושה מחזורי רבייה במהלך חייהם, אבל רובם מתים שבועות ספורים לאחר הטלת הביצים.
בגופם האדום מזין את הדובים והעיטמים לבני הראש ומעשיר את שוכני היער והטונדרה. מחקרים גילו בצמחייה ובבעלי החיים המקיפים את מקור הנהרות הגדולים שרידי מינרלים הנמצאים רק במעמקי האוקיינוס. בזאת עשו הסלמונים חסד של אמת עם הסביבה, ואפשרו את המשך מחזור החיים של שוכני היבשת האחרים.
צילום: דולי וארדן
נדידת בעלי החיים - מאמרים נוספים
